Baldi olier biography of william
באלדי אולייר
באלדי אולייר (נולד ב-1 בנובמבר) הוא גיטריסט, מלחין ומעבד מוזיקליישראלי. סגנונו משלב פלמנקו ומוזיקה צוענית עם מוטיבים ים-תיכוניים. באלדי יצר הרכבים מוזיקליים שונים, המבוססים על יצירותיו המקוריות והקליט 16 אלבומים. באלדי התפרסם בעיקר בזכות נגינתו הווירטואוזית בגיטרה קלאסית, ועיסוקו במוזיקת פלמנקו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אולייר יליד רומניה, בשנת עלה לישראל. בשנת התחיל לנגן בגיטרה, וללמוד ליווי בסיסי אצל מורה פרטית בראשון לציון, כעבור 3 חודשים הפסיקה ללמדו בטענה שלילד הזה אין חוש מוזיקלי. בביתו שמע מוזיקה דרום אמריקאית ונמשך מגיל צעיר לפלמנקו, והחל ללמוד לנגן בעצמו ללא מורה.
כשהחל את שירותו הצבאי סירב לנגן בלהקה צבאית מאחר שהוא רצה לנגן רק פלמנקו, היה ג'ובניק וחזר כל יום הביתה[1].
לאחר שירותו הצבאי נסע באלדי לספרד למשך חצי שנה, שם ניגן בלילות פלמנקו. אחר כך נסע לפריז והיה אמן רחוב בתחנות המטרו ובמרכזי קניות. לאחר מכן החל לנגן בקונצרט והיה לו קהל קבוע במועדון ספרדי בפריז, באלדי מגדיר תקופה זו כתקופה היפה ביותר בחייו.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת נסע לספרד על מנת להרחיב ולהעמיק את ידיעותיו בתחום המוזיקה הספרדית והפלמנקו. בשנת בגיל 23 הצטרף לצמד בנות כמלווה, ולבסוף התחתן עם אחת מהן. בשנת חזר לישראל ופגש את גיורא נאור עמו החל להופיע בקביעות[1].
בשנת חזר מספרד. והחל להופיע עם רקדניות הפלמנקו סילביה דוראן[2], וכן הופיע כאמן אורח בתוכנית של אריק לביא.
בין השנים – התגורר בפריז והופיע במקומות שונים באירופה[3].
בשנת השתתף במופע "בלדה לצוענים", שזכה להצלחה רבה ועלה יותר מ הופעות.
בשנת הוציא את אלבומו הראשון "מראות הפלמנקו" וכן יצא במופע "הפנינג גיטרות".
בשנת הוציא את האלבום השני. במקביל יצא במופע "רביעיית באלדי אולייר" שזכה להצלחה רבה[4].
בשנת שיתף פעולה עם המתופף אהרל'ה קמינסקי, באלבום חדש בשם "פלג'זקו", ובמופע באותו שם.
השניים שילבו מוזיקת פלמנקו עם ג'אז[5].
בשנת השתתף במופע "חמש אחרי הצהריים", בו נטלו חלק גם צמד הדודאים והזמר הספרדי פאקו איבנז[6]. לאחר מכן יצא אולייר במשותף עם איבנז לסיבוב הופעות ברחבי ספרד וצרפת בשם "דואט ספרדי". שיאו של המופע היה בהופעה באולימפיה בפריז, שסוקר בהרחבה בתקשורת שם[7]. בספטמבר השתתף במופע לציון שלושים שנה לדודאים[8].
בשנת הגיע המופע גם לישראל, למועדון החמאם ביפו.
בשנת שיתף אולייר פעולה עם הכנר מירל רזניק במופע המשותף "ג'יפסי פלמנקו פלוס".
בשנת העלה שני מופעים: האחד "קלאסי פלמנקו" יחד עם זמרת האופרה סיוון רותם כמיזם של מוזיאון תל אביב המופע השני נקרא "חגיגה ספרדית" שכלל ריקוד פלמנקו, נגינה ושירה. כמו כן הופיע עם להקתו בקונצרט העשרה לבתי-ספר, במסגרת 'סל תרבות'.
בשנת לקראת שנה לגירוש יהודי ספרד, יצר את המופע: "במשעולי ספרד". המופע הומלץ על ידי משרד החינוך כמופע מייצג לנושא זה. המופע הוצג בכנסת. באותה שנה הוציא לאור את חוברת התווים: "גיטרה ספרדית" הכוללת קטעי נגינה שהולחנו או עובדו על-ידו לתלמידי גיטרה.
בשנת הוציא לאור את האלבום "טברנה" בהשפעת התוכנית: "בטברנה" ששודרה בערוץ הראשון.
בתוכנית זאת השתתף כאומן אורח קבוע במשך שנתיים.
בשנת הוציא לאור אלבום בשם: "פלמנקונצרט". וכן הופיע כסולן עם התזמורת הקאמרית אשדוד במספר קונצרטים ברחבי הארץ.
בשנת הוציא לאור את האלבום: "מדטירניאן".
Biography shonda knight tallahassee floridaכמו כן יצא במופע עם פסנתרן הג'אז ליאוניד פטשקה.
בשנת ניגן רסיטל מיצירותיו עם התזמורת הקאמרית הרצליה. יצא במופע משותף בשם: "רומנסות לטנור ומיתרים" עם זמר הטנור יבגני שפובלוב במסגרת פסטיבל דו-אמן בתיאטרון הבימה. מופע זה הוצג בכל רחבי הארץ.
בשנת מופע משותף עם גילה אלמגור בשם: "ערב שירי לורקה"
בשנת יצא אל האור אלבום ומופע בשם: "פנטזיה " עם רבעיה קאמרית.
נכללו קטעים שהלחין ועיבד לגיטרה וכלי קשת[9].
בשנת יצא אולייר לסיבוב קונצרטים בניו יורק, ניו ג'רזי, ושיקגו.
בשנת אלבום חדש בשם: "מעברים בזמן" זהו פרויקט מיוחד המשלב מוזיקה ישראלית עכשווית עם פלמנקו ומוזיקה צוענית. את ההפקה המוזיקלית לאלבום עשה בנו, ברק אולייר. כמו כן חידש את המופע המשותף עם פסנתרן הג'אז ליאוניד פטשקה בשם: "ווירטואוזים על הבמה"
בשנת אלבום חדש בארץ ובארצות הברית בשם: "Baldi Olier Great Latin Hits"
בשנת ניגן רסיטל מיצירותיו עם התזמורת הקאמרית רמת גן והסינפונייטה הישראלית באר שבע.
יצא באלבום פלמנקו מקורי חדש בשם:"Suenos De Amur" האלבום הופץ בארץ ובארצות הברית.
בשנת כתב מוזיקה מקורית לסרט דוקמנטרי: "האגדה על ניקולאי וחוק השבות". הסרט זכה בפסטיבל ירושלים לקולנוע. במקביל כתב יצירות לגיטרה ולתזמורת.
בשנת השתתף כאורח במופע של שרית חדד בקיסריה, הם ניגנו יחדו את השיר "הייתי בגן עדן", בעיבוד חדש שבלדי כתב. יצא באלבום חדש בישראל ובארצות הברית שנקרא: "GYPSY ALBOOM"
בשנת השתתף בסדרת קונצרטים בנושא צועני, יחד עם ד"ר אסתרית בלצן ובסדרת קונצרטים עם תזמורת סימפונט רעננה.
בשנת יצא האלבום "AWAY OF LIFE".
בשנת העלה מופע בשם: "חיוכים" עם הזמרת ניצה טרמין במסגרת קשרי תרבות[10].
בשנת יצא במופע בשם: "שופן והפלמנקו" עם הפסנתרן גיל שוחט.
בשנת יצא בסדרת קונצרטים עם פסנתרן הג'אזליאוניד פטשקה ותזמורת אשדוד וכן הופיע באופן קבוע בתיאטרון הקאמרי בתל אביב[11].
בשנת אלבום חדש בשם: "שירי פלמנקו" וכתב את המוזיקה לסדרת הטלוויזיה של YES - "להרוג את הסבתא"[12]. בהמשך השנה, אולייר יצא לסיבוב קונצרטים ברחבי אירופה. הופעותיו זכו לביקורות נלהבות בפסטיבל "סומה פלמנקה" בספרד[דרוש מקור] ובפסטיבל "הנאלי" בלונדון וייצג את ישראל באירועי יום העצמאות באיטליה ובתערוכת אקספו הבינלאומית[13].
במהלך הקריירה כתב מוזיקה לסרטים ולהצגות. הופעותיו ואלבומיו כוללים חומרים מקוריים, פרי יצירתו ועיבודים מיוחדים להרכבים שונים. הוא הופיע לאורך כל השנים הללו וייצג את ישראל בארצות רבות בכל רחבי העולם. במקביל כתב יצירות סימפוניות, ביניהן היצירה: "קולומביה" לזכרו של טייס החלל הישראלי הראשון: אילן רמון.
בשנת בחודש מאי הפסיק אולייר להופיע כגיטריסט בעקבות בעיה אורתופדית בידיו, הוא ממשיך בפעילותו המוזיקלית כמלחין ומעבד.
כמו כן החל לנגן בסקסופון.
בשנת יצר הרצאה בשם "באלדי אולייר מסביר ומספר על הפלמנקו ועל דרכו כיוצר."
בשנת פרסם ספר אוטוביוגרפי בשם הופעת רחוב, על תקופת שהותו בספרד ובפריז כאמן רחוב.
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאולייר שני בנים בוגרים, ששניהם פעילים בתחום המוזיקה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 12שירי בן בסט, ראיתי צועני מאושר, מעריב, 7 ביוני
- ^מרב יודילוביץ', הגברת הראשונה של הפלמנקו, באתר ynet, 3 באוגוסט
- ^יעקב בר-און, זוג כהתכתבות, מעריב, 5 בפברואר
- ^יוסי חרסונסקי, "גיטארה זה כמו אישה", מעריב, 12 ביוני
- ^יוסי חרסונסקי, אחדות צליל מדהימה, מעריב, 4 בדצמבר
- ^עירית לינור, תדריך, כותרת ראשית, 11 בפברואר
ארז ביטון, המלצה - מופע "חמש אחרי הצהריים", חדשות, 5 במרץ - ^יוסי חרסונסקי, ממנהרות המטרו ־ לבמת אולימפיה, מעריב, 30 בדצמבר
יוסי חרסונסקי, פאקו מחכה לבאלדי, מעריב, 6 בינואר - ^עירית לינור, תדריך, כותרת ראשית, 16 בספטמבר
- ^צבעוני, חיוני ווירטואוזי, באתר הארץ, 15 בינואר
- ^חיוכים, באלדי אולייר, ניצה טרמין, הופעה במרכז הבמה, 16 בנובמבר
- ^ליאת רון, אמן הג'אז ליאוניד פטשקה: "לא קל לדחוף אמן מהמגזר הרוסי", באתר גלובס, 11 בספטמבר
- ^איתי שטרן, למה יוצרי הסדרה "להרוג את הסבתא" התעקשו ללהק את מירי אלוני לתפקיד הראשי, באתר הארץ, 19 בדצמבר
- ^קרן שלי, באלדי אולייר מופע חדש מומלץ, 12 ביוני